20.3.2017

איך לכתוב תסריט להגשה - כמה טיפים חשובים כדי שהתסריט שלכם לא יהיה טרחני

תסריטאים מנוסים יודעים שלכל תסריט יש שתי גרסאות:
  1. הדרפט שאיתו גייסת כסף וקיבלת אישור להפקה
  2. הדרפט הסופי לצילומים

שני הדרפטים האלה שונים ולא רק בגלל שבדרפט הצילומים נכנסו מפיק, במאי, צלם ושחקנים עם הגחמות והרצונות שלהם, אלא גם בגלל שמטרת שני התסריטים היא שונה.

הדרפט האחרון לצילומים הוא תוכנית מפורטת לעשיית הסרט שהבמאי והצ'יפים של המחלקות השונות (צ'יפים= ראשי המחלקות הטכניות צילום, סאונד, ארט וכדומה) יידעו כמה שיותר מה הם צריכים להכין להפקה עצמה

הדרפט שאותו מגישים לקרנות, גופי שידור, משקיעים ומפיקים מטרתו אחרת ויחידה: שהתסריט יאושר להפקה
הוא לא מיועד למנהלי מחלקות מקצועיות אלא ללקטורים או מנהלי דרמה או מפיקים ובמילה אחת - מקבלי ההחלטה האם לאשר את התסריט או לא. 

יש כמה דברים משותפים ללקטורים וקוראים ביקורתיים:
  • הם קוראים המון תסריטים
  • הם קצרי רוח
  • הם מבינים מהר

אתם צריכים להבין שלקטורים הם אנשים הפועלים בתעשייה המקבלים בכל סבב קריאה מהקרנות כמה עשרות עד מאות הצעות. פעם עוד היו קוראים את זה על ניירות, אבל מאז התקדמנו והיום חוסכים בעצים והכל דיגיטלי. זה אומר שלקטור צריך לקרוא לפעמים עשרות הצעות על המחשב. ויש לו זמן קצוב לקרוא את כולם ולהגיב. זאת כנראה הסיבה שהם גם קצרי רוח וגם מבינים מהר.

הדבר החשוב ביותר מבחינתכם הוא שהתסריט יהיה להם קולח וסוחף. שיעופו דרכו כמו ספר טוב שאי אפשר להניח מהיד. 
יש כאלה שיטענו שהלקטורים צריכים להתאמץ ולהבין את התסריט גם אם הוא לא פשוט להבנה. זאת טענה תמימה. מי שמחליט זה הם, לא אתם ומי שצריך להתאמץ להקל עליהם הוא אתם, ולא הם. ככה זה עובד בחיים, סורי חברים. 

הדברים הכי פחות טובים שיכולים לקרוא לתסריט שלכם אצל לקטור הם:
שהוא לא יבין
שהוא ישתעמם
שהוא לא יאהב

נגד הסעיף האחרון אין לכם מה לעשות. זה עניין של טעם. לא כל אחד יאהב את הסרט שלכם כמו שלא כל אחד אוהב אפילו את הסרט הכי אהוב בעולם. יש מגוון של דעות וזאת הסיבה שקרנות הקולנוע מעסיקות מספר לקטורים בכל הגשה ומחליפות את הלקטורים מדי הגשה. 
אבל בנוגע לשני הסעיפים הראשונים אתם יכולים לעשות רבות להימנע מהם על ידי זה שתכתבו בצורה ברורה תסריט שניתן להבינו ותנסחו אותו בצורה תמציתית על מנת שלא ילאה את הלקטורים והקוראים הביקורתיים. זה כמובן בנוסף לזה שיהיה לכם סיפור סוחף ודמויות בלתי נשכחות למקרה שמישהו שכח את זה. 

בכוונה פתחתי וכתבתי שיש הבדל בין תסריט לצילומים לבין תסריט להגשה. תסריט לצילומים הוא מפורט ולכן יכול להיות ארוך, אבל לתסריט להגשה אסור להיות מלאה. אסור לו להיות גדוש ביותר מדי פרטים שמבלבלים את הקורא. אתם צריכים להימנע מניסוחים ארוכים, מלאים (מהמילה להלאות), טרחניים, שחוזרים על עצמם ובכך תגדילו את סיכוייכם שהלקטור ייקרא את התסריט שלכם ולא ישתעמם באמצע. 

כאן אני מצרף דוגמא לתסריט שהוא מפורט מדי וכולל כמה טעויות שמפורטות למטה. הקטע לקוח מתוך אחד התסריטים האחרונים שלי, "עזר כנגדו" המספר על בחור נכה ושבור לב שבונה לעצמו בת זוג רובוטית (הדוגמא פה לא כתובה בפורמט תסריט תקני, נא התייחסו רק לניסוחים):

1.     חוץ. יום, רחוב
הרחוב סואן בבני אדם. אדם צועד על המדרכה ומגיע למעבר חציה כשהוא חולף על פני עוברים ושבים (1). אדם צועד ברחוב בנמרצות. הילוכו נעשה מהיר יותר ויותר כשחיוך גדול עולה על פניו והוא נעשה פחות מודע למה קורה סביבו. הוא עוצר ושולף את הסמרטפון שלו ומביט בו. פניה של לילי עדיין על מסך הסמטרפון שלו (2). הוא עוצר בהבנה ומחייך. אאוריקה (3). כשלפתע צפירת מכונית מעירה אותו ממחשבותיו. הוא עצר באמצע הכביש בהבנה שלו. ולכן חוזר למדרכה והילוכו מהיר.

2.     פנים. יום, הדירה של נעמי
הדירה של נעמי נעימה ומעוצבת לעילא. על הדלת כתוב "הבית של נעמי" (4) נעמי, בת 24, חמודה ועכברית, לובשת משקפיים ולבושה שמלה פרחונית בהירה(5), פותחת בביישנות נרגשת את הדלת לאדם שנכנס בחיוך ובקבוק יין בידו.

אדם
אהלן, יקירתי

נעמי
שלום גם לך. בוא כנס, חיכיתי לך (5)

3.     פנים. הסלון של נעמי,יום
דירתה של נעמי מעוצבת בקפידה. ספות בצבע בז' שתואמות לשולחן חום נמוך עם שטיח עם לוק של הסבנטיז. ברקע. בדירתה עוד שידה בת שמונה מגרות עם ספרייה צבעונית ברקע ושני עציצים(6)  הם יושבים בסלון שלה. אדם שוכב על הספה כשראשו על ברכיה של נעמי. היא מעסה את רקותיו. בקבוק היין פתוח על השולחן ושתי כוסות יין חצי ריקות.
נעמי
מסכן שכמוך.
אדם
כן. זה קשה.
נעמי
אם יש משהו שאני יכולה לעשות. כל דבר. רק תגיד.
אדם
האמת שיש משהו קטן שאולי את יכולה לעזור לי.
אדם מזדקף. נעמי מביטה בו בסקרנות נרגשת.

4.     פנים. יום, חדר העבודה של נעמי
נעמי יושבת בכסא המחשב שלה מול מסך המאק הגדול ומזיזה עט סטילוס על פד. אדם יושב לצידה ולוגם את היין שנמצא בכוסות חצי ריקות על השולחן. אדם נותן לנעמי הוראות לציור שהיא עושה על המסך.
אדם
סנטר יותר חד. ותרימי קצת את עצמות הלחיים.

נעמי, מאוכזבת מעט, מבצעת את ההוראות שלו כשעל מסך המחשב מתחיל להיווצר רישום שחור לבן של בחורה יפהפיה.

והנה פירוט הטעויות:
  1. יש כאן גם פירוט יתר וגם חזרתיות על אדם הצועד. מספיק היה לכתוב שאדם צועד על המדרכה, הילוכו נעשה מהיר יותר ויותר. 
  2. מיותר לציין שוב שזה מסך הסמרטפון, הרי אמרנו שהוא מסתכל בסמרטפון, מספיק לכתוב שהיא מופיעה על המסך ולנסח יותר בתמציתיות. 
  3. המילה אאוריקה היא לכאורה מיותרת, אבל בשונה ממה שבדרך כלל אומרים, אפשר לגוון תסריט במילות מסוגננות או מטאפורות, ובתנאי שהם קצרות ומסייעות לקורא להבין מה קורה שם מבחינה קולנועית. 
  4. הפירוט של הדירה בפתח הדלת, כשעוד בכלל לא רואים אותה, מיותר. אם זה לא קריטי או לא תורם שום דבר, אז אין טעם להוסיף פרטים מזהים כמו הבית של נעמי, הרי עוד מעט נדע את טיב יחסיהם ואין צורך בפירוט היתר הזה. ובכלל, עדיף שהסצנה תתחיל עם הגיבור או הדמות הפועלת ולא בתיאור כללי של המקום. 
  5. הדיאלוג פה מיותר. הם לא אומרים שום דבר חשוב ולכן עדיף שפשוט ייכנס והיא תחייך אליו. המחוות שלהם, כמו זה שהביא בקבוק יין הוא יותר אפקטיבי משיגידו שם משהו. 
  6. לכאורה, יש כאן פירוט אפקטיבי של הדירה שבה מתרחשת הסצנה, אבל התיאור הזה הוא ארוך, משעמם, ולא תורם שום דבר לעלילה או לחווית הסרט. זוהי דוגמא לכך שאם היינו רואים את הסרט, היינו קולטים את הדירה של נעמי בשבריר שניה ומגיעים למסקנה החשובה היחידה והיא שלבחורה יש טעם טוב, לכן במקום לתאר את כל הדירה, פשוט עדיף לכתוב שהדירה שלה מעוצבת לעילא והם יושבים בסלון מאשר לפרט את הרהיטים. 

וכך כתבתי את התסריט במקור, בצורה יותר תמציתית, שימו לב להבדלים:
1.     חוץ. יום, רחוב
אדם צועד ברחוב. הילוכו נעשה מהיר יותר ויותר כשחיוך גדול עולה על פניו והוא נעשה פחות מודע למה קורה סביבו. הוא שולף את הסמרטפון ומביט בו. פניה של לילי עדיין על המסך. הוא עוצר בהבנה ומחייך. אאוריקה. כשלפתע צפירת מכונית מעירה אותו ממחשבותיו. הוא עצר באמצע הכביש ולכן חוזר למדרכה והילוכו מהיר.

2.     פנים. יום, הדירה של נעמי
נעמי, בת 24, חמודה ועכברית, פותחת בביישנות נרגשת את הדלת לאדם שנכנס בחיוך ובקבוק יין בידו.

3.     פנים. הסלון של נעמי,יום
דירתה של נעמי מעוצבת בקפידה. אדם שוכב על הספה כשראשו על ברכיה של נעמי, המעסה את רקותיו. בקבוק היין פתוח על השולחן ושתי כוסות יין חצי ריקות.
נעמי
מסכן שכמוך.
אדם
כן. זה קשה.
נעמי
אם יש משהו שאני יכולה לעשות. כל דבר. רק תגיד.
אדם
האמת שיש משהו קטן שאולי את יכולה לעזור לי.
אדם מזדקף. נעמי מביטה בו בסקרנות נרגשת.
4.     פנים. יום, חדר העבודה של נעמי
נעמי יושבת בכסאה מול מסך המאק הגדול ומזיזה עט סטילוס על פד. אדם יושב לצידה ולוגם את היין מכוסו. הוא נותן לה הוראות לציור שהיא עושה.
אדם
סנטר יותר חד. ותרימי קצת את עצמות הלחיים.

נעמי, מאוכזבת מעט, מבצעת. על מסך המחשב מתחיל להיווצר רישום שחור לבן של בחורה יפהפיה.


לסיום, כמה עצות למיקוד התסריט שלכם להגשה:
  • תכתבו תיאורים תמציתיים - אל תחזרו על עצמכם ואל תנסחו בצורה רשלנית. זה לא אומר שאתם לא יכולים לכתוב בצורה מסוגננת, אבל בשום פנים ואופן לא תכתבו בצורה טרחנית. 

  • תשקיעו בהתחלה- עשרת העמודים הראשונים צריכים להיות וואו. חדים כמו סכינים. כי הניסיון מלמד שאם אתה לא טוב בעשרה עמודים הראשונים, אז הסיכוי שתהיה טוב בהמשך קטן. וזה גם חשוב כמה מהר הם שוקעים בתסריט שלך. זה קצת כמו חללית שמנסה להיכנס לאמטמוספרה, אם הכניסה קשה, היא פשוט נפלטת החוצה או נשרפת בדרך (והמשמעות היא שהתסריט שלכם נשרף בדרך)

  • תתארו דברים בצורה לינארית אחד אחרי השני - בסרט אפשר לצפות בשני גירויים במקביל. בזמן ששומעים שיחה, אפשר גם לראות כלב בצד הפריים עושה דברים מצחיקים. בתסריט זה יותר קשה כי הקריאה היא לינארית בזמן שהצפייה היא סימולטנית. לכן כשאתם מתארים דברים, גם כשהם קורים סימולטנית על המסך, תקפידו לתאר אותם אחד אחרי השני ולא זה בתוך זה. זה סתם מבלבל. 

  • 75 עמודים - בתסריט ישראלי צריכים להיות 75 עמודים. תעשו את המקסימום להקפיד על כך

  • אל תחזרו על עצמכם - אל תכתבו בתסריט תיאור דמות, ואז בתיאור הדמות את אותו דבר, ובאופן כללי, אל תחזרו על אותו טקסט במקומות שונים. 

  • תעשו הגהה ונקדו כמו שצריך - זה חלק מהקוד הבלתי כתוב של כבוד מול האנשים שאליהם שלחתם את התסריט. אם אני מקבל ליד תסריט שיש בו שגיאות כתיב, או אין בו סימני פיסוק או עימוד כמו שצריך, התחושה המתקבלת היא שמי שכתב את התסריט הוא לא כותב מקצועי, לא שולט בשפה ולכן הסיכוי שהתסריט שלו יהיה טוב, הוא נמוך. ואם אתם דיסלקטים או דיסגרפים, זה לא תירוץ. גם אני דיסגרף, ואני פשוט מקפיד לעשות הגהה בסוף. 


אין תגובות: